0

שתף

בתערוכה זו, מצליחות לירון קרול ונירית גור קרבי, להרכיב, כל אחת בדרכה, עולם ילדות מדומה, העוסק במתח שבין הרצון להשתייך למסגרת חברתית לבין הדחייה הסימולטנית ממנה. העיסוק הוא באילוזיה שבמציאות בה אנו חיים. כיצד בני האדם מתמודדים עם משברים יומיומיים, וחשים תחושת ניצחון רגעית, עד הדרמה הבאה. התערוכה דנה באותה תחושת סיפוק רגעית, הטומנת בתוכה ניגודים כה רבים: אושר ועצב, התעלות ונחיתות, זיכרון ואמנזיה, רכושנות ואבדן. לירון מבטאת את הניגודים באמצעות הדמויות אותן היא בוחרת להציג, דמויות בעלות דימוי עצמי ‘מיוחס’, דימוי שהוא פרי דמיונן של הדמויות עצמן, וזאת ביחס למציאות השגרתית בה הן פועלות. ביטויה של נירית לאותם אזורי קונפליקט הינו יותר תפיסתי- הבחירה למקם את הפריים (frame) באזורי גוף, כמו רגליים או גב, תוך הסתרת הבעות הפנים, תורמת לתחושת המסתורין שבעבודותיה. שתי האמניות משכילות, כל אחת על פי שיטתה, ליצור עולם דמיוני, מסתורי ומרתק, המעלה שאלות רבות אודות האילוזיה הקיומית של חיינו.